כאשר אנשים מאובחנים עם סוכרת מסוג 2, לעתים קרובות אומרים להם שאין להם מספיק אינסולין. נאמר להם שהלבלב שלהם הפסיק לעבוד, ובמקרים רבים, שהם יצטרכו לקחת זריקות אינסולין כדי להחליף את האינסולין שהלבלב שלהם כבר לא מייצר.
האמת הרבה יותר מסובכת מזה.
סכרת סוג 1 לעומת סוכרת סוג 2
דבר ראשון, חשוב לעשות הפרדה בין שני סוגי הסכרת, סוכרת - סוג 1 (שנקראה בעבר סוכרת נעורים) וסכרת- סוג 2 (שנקראה בעבר סוכרת מבוגרים). שתי צורות הסוכרת הללו מופיעות עם רמות גבוהות של סוכר (גלוקוז) בדם, וזו הסיבה שנוטים להתייחס אליהם כמקשה אחת.אך האמת היא שמדובר בשני מצבים שונים באופן מהותי.
נעשה סדר בהבדלים בין שני סוגי הסכרת:
סוכרת מסוג 1 מהווה כ-5 עד 10% מכלל מקרי הסכרת. חולים נוטים להיות מאובחנים צעירים יותר (מחציתם מתחת לגיל 18), והם בדרך כלל רזים מאוד בעקבות ירידה מהירה ומשמעותית במשקל. סוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטואימונית. מערכת החיסון מתבלבלת וחושבת שתאי הבטא של הלבלב, המפרישים את הורמון האינסולין, הם גופים זרים, כמו חיידקים, ותוקפים אותם.
לחולים אלו יש בעיה מרכזית אחת. הגוף שלהם אינו מייצר אינסולין בכלל, או רק מעט מאוד ממנו. אינסולין הוא הורמון אשר מופרש בגוף בתגובה לאכילה של פחמימות. הוא מאפשר את כניסת הסוכר מהדם אל תאי הגוף. ללא אינסולין, רמות הסוכר בדם עולות מעל הערכים התקינים ויוצרות נזק משמעותי לכלל מערכות הגוף. חולי סכרת סוג 1 חייבים להיות מטופלים באמצעות אינסולין כדי להישאר בחיים. לפני גילוי האינסולין ב-1921 חולים אלו נידונו למוות בטוח.גילוי האינסולין היה (ועודנו) לא פחות מנס רפואי.
רוב האנשים הסובלים מסוכרת מאובחנים עם סוכרת מסוג 2. סכרת מסוג 2 מופיעה בדרך כלל אצל מבוגרים, אך היום ניתן כבר למצוא מופעים שלה אפילו בילדים. לאנשים עם סוכרת סוג 2 יש יותר מדי סוכר בדם, אבל במקום שיהיה להם חוסר באינסולין (כמו חולי סוכרת סוג 1), יש להם דווקא יותר מדי אינסולין בדם.
מלבד תפקידו החשוב של האינסולין בכניסה של הסוכר לתאי הגוף, אינסולין גם מעודד אגירה של שומן בתאי שומן.
כך שבעצם אותו ההורמון שמוריד את רמות הסוכר בדם, הוא גם זה שגורם לנו לעלות במשקל!
אינסולין הוא הורמון אגירה
כאשר הגוף כבר אגר יותר שומן ממה שהוא יכול להכיל בתאי השומן (תהליך מורכב אשר גורם להתפתחות בלתי תקינה של תאי השומן), הוא בעצם מצוי במצב של עודף באנרגיה.מכאן ואילך הגוף אינו "מעוניין" להגיב עוד להורמון האינסולין, שמאותת לו להמשיך ולאגור. לא משנה כמה קשה האינסולין "מנסה להגיד" לתאי השומן שהם צריכים לצבור שומן, הם כבר פשוט לא יכולים. זה התהליך שנקרא תנגודת/ עמידות לאינסולין.
כדי להבין טוב יותר את הנושא של עמידות לאינסולין, בואו נסתכל תחילה על איך הדברים עובדים במצב בריא:
לדוגמא, לאחר אכילה של חתיכת לחם. הלחם מתפרק במערכת העיכול ליחידות של סוכר (גלוקוז). בשלב הבא הסוכר נספג מהמעיים אל הדם. כעת, הלבלב מפריש אינסולין עלמנת לפנות את הסוכר מהדם, שהרי רמות סוכר גבוהות הן מזיקות.
הגוף שלנו מווסת באופן הדוק את רמות הסוכר בדם, כך שבמצב תקין הן נעות בין 80ל- 100 מ"ג/ד"ל. לאינסולין תפקיד מפתח בשמירה על האיזון הזה. התאים בגוף מגיבים לאינסולין, הם פותחים את הדלתות שמאפשרות לסוכר להיכנס פנימה ולשמש לאנרגיה. סוכר שאינו משמש באופן ישיר לאנרגיה מאוחסן בכבד כגליקוגן (מבנה האגירה של הפחמימות בגוף), או מומר לשומן ומאוחסן בתאי שומן. כשאנחנו מסיימים לאכול, רמות האינסולין יורדות. זה מאפשר לנו להשתמש בשומן המאוחסן לאנרגיה כאשר אנחנו לא אוכלים.
כל זה נכון במצב שהגוף פועל באופן תקין, אך מה קורה כשהמערכת מתחילה להשתבש? כאשר תאי השומן מתמלאים, כך שאין יותר מקום לאחסון:
לאחר אכילה של אותה חתיכת לחם, שנספגת אל הדם כגלוקוז, הלבלב אומנם מפריש אינסולין, אבל עכשיו התאים אינם מגיבים. הדלתות לא נפתחות. הגלוקוז נשאר במחזור הדם ורמות הסוכר בדם עולות. כתוצאה מכך הלבלב מפריש יותר ויותר אינסולין, במטרה להביא לאיזון של רמות הסוכר, עד שלבסוף התאים "נכנעים" ונפתחים. עודפי הסוכר בזרם הדם נכנסים לתאים וערכי הסוכר בדם חוזרים פחות או יותר לנורמה. אבל הלבלב היה צריך לעבוד קשה מאוד כדי לייצר כמות גדולה של אינסולין, על מנת להצליח ולהכניס את הגלוקוז לתוך התאים.
התהליך הזה מתאר את ההתפתחות של עמידות לאינסולין. אין עדיין אבחנה שלסוכרת, אבל אם היינו בודקים את רמות האינסולין בדם (מדד שאף אחד לא בודק) היינו רואים שהן גבוהות.
העלילה עוד הולכת ומסתבכת עבור חלק מהאנשים (ואתה אחד מהם, במידה ויש לך סכרת מסוג 2). בשלב מסוים הלבלב כבר לא מצליח להתגבר על התנגודת, לא משנה כמה קשה הוא עובד. מה קורה אז? רמות הסוכר בדם הופכות להיות גבוהות באופן קבוע, וזוהי תחילתה של מחלת הסכרת.
סוכרת סוג 2 היא בעצם שילוב של שני דברים: 1. תנגודת לאינסולין (יותר מדי אינסולין אבל פשוט לא מספיק כדי להתגבר על התנגודת) ו-2. יותר מדי סוכר בזרם הדם.
ברגע שמבינים את זה, קל יותר להבין שטיפול בסוכרת מסוג 1 באינסולין הוא הגיוני מאוד, אבל טיפול בחולים עם סוכרת מסוג 2 באינסולין- הוא הרבה פחות הגיוני.זה נכון שאם אתה נותן יותר ויותר אינסולין לחולה עם סוכרת מסוג 2 הסוכר בסופו שלדבר יירד, אבל זה לא באמת פותר את הבעיה.
זה אינו הפתרון מכיוון שהסיבוכים של סוכרת מסוג 2 נובעים בראש ובראשונה מכך שכבר יש יותר מדי אינסולין בדם.
כדי להיות בריאים עלינו לתקן גם את רמות האינסולין הגבוהות וגם את הסוכרים הגבוהים.
חלק 2
מדוע עודף באינסולין הוא מצב בעייתי
אינסולין פועל על כל התאים בגוף. לתאים מסוימים הוא מאותת לאגור אנרגיה, ולתאים אחרים הוא מאותת לגדול.
אנו זקוקים לרמות אינסולין גבוהות בזמנים שבהם הגדילה חשובה - בילדות, בגיל ההתבגרות ובזמן הריון. בשאר הזמן אנו רוצים שרמות האינסולין שלנו יהיו נמוכות-סיימנו עם שלבי הגדילה.
כפי שכבר ציינו, רמות אינסולין גבוהות נובעות מהעובדה שהתאים אינם מגיבים עוד לאינסולין (תנגודת לאינסולין), אינסולין גבוה לאורך זמן הוא אינו מצב תקין.
איך ניתן לדעת אם יש לי תנגודת לאינסולין?
הסימנים והתסמינים הנפוצים ביותר של תנגודת לאינסולין הם חלק ממה שאנו מכנים תסמונת מטבולית. אם יש לך 3 מתוך ה-5, יש לך תסמונת מטבולית.
● לחץ דם גבוה
● טריגליצרידים גבוהים
● כולסטרול HDL נמוך
● עודפי שומן באזור הבטן
● סוכרים גבוהים (מעל הטווח התקין)
האם חשוב לטפל בתנגודת לאינסולין?
חשוב מאוד! כפי שציינו עמידות לאינסולין קשורה באופן ישיר להתפתחות של תסמונת מטבולית, ומי שסובל מתסמונת מטבולית נמצא בסבירות גבוה ביותר לפתח כל אחת מהמחלות הכרוניות של המאה שלנו: מחלות לב, שבץ מוחי, רוב סוגי הסרטן,אלצהיימר, פרקינסון, דלקת פרקים ועוד.
רוב הרופאים הוכשרו לטפל בכל אחד מהסימפטומים של התסמונת המטבולית בנפרד, תוך מתן תרופות שונות לטיפול בתסמינים השונים. הם רושמים תרופותללחץ דם, לסוכרת, לטריגליצרידים גבוהים... אך האמת היא, שמכיוון שכל אותם תסמינים נובעים מאותה הבעיה, אם נטפל בשורש הבעיה, כל הסימפטומים ישתפרו.
איך מטפלים בשורש הבעיה?
לא על ידי מתן של עוד אינסולין! ככל שרמות האינסולין גבוהות יותר, התאים לבסוף מגיבים פחות, וכך התנגודת לאינסולין הופכת גרועה יותר.הוספת עוד אינסולין רק מוסיפה שמן למדורה ומחמירה את הבעיה.
המטרה שלנו היא להוריד את רמות האינסולין. אנו יכוליםלהוריד אינסולין באופן טבעי על ידי אכילת מזונות שאינם מובילים להפרשה של אינסולין(או להפרשה מועטה בלבד). מזונות אלה הם שומנים וחלבונים אשר, בניגוד לפחמימות, כמעטולא גורמים לשחרור של אינסולין בגוף. כאשר רמות האינסולין יורדות, גם התנגודת פוחתת.
חישבו על אינסולין כעל מישהו שצועק וצועק. ככל שהוא צועק יותר, האדם השני נרתע ומסתגר. רק לאחר שהצרחות נפסקות יכול האדם השני להתחיל להיפתח ולהיות קשוב שוב.
כאשר רמות האינסולין יורדות, הגוף מתחיל לשרוף שומן לאנרגיה(שומן מאוחסן במאגרי השומן ושומן מהמזון). לאט לאט הדברים מתחילים לתפקד שוב כפי שהם צריכים. זה לגמרי בר תיקון, וזה בדיוק מה שאנחנו מתמקדים בו כאן במרכז גלאנט- לעזור לך לקחת שליטה על הבריאות שלך!
