חזרה

מהי עמידות לאינסולין, ממה היא נגרמת ואיך ניתן לטפל בה?

תנגודת לאינסולין היא לא מושג קל לתפיסה וכדי להבין אותו צריך להתחיל מההתחלה. במאמר זה נסביר כיצד הורמון האינסולין עובד ואיך נוצרת עמידות אליו.

לאנשים הסובלים מרוב המחלות הכרוניות הנפוצות במאה הנוכחית (כמו מחלות לב וכלי דם, סוכרת, שבץ מוחי, אלצהיימר, סרטן ואפילו קורונה!) יש מכנה משותף אחד: עמידות לאינסולין. כל המחלות הללו נובעות מחוסר איזון של הורמון אגירה וגדילה החיוני לגוף האדם. בואו נבין יחד כיצד אינסולין מתפקד, וכיצד רמות גבוהות של אינסולין יכולות להוביל לתפקוד לקוי של חילוף החומרים.

הורמון האינסולין

אינסולין מופרש בעיקר כתגובה לאכילה של פחמימות. בעוד ששומנים וחלבונים יכולים לרוב להיכנס ישירות ממחזור הדם שלנו לתוך התאים, פחמימות, אשר מורכבות ממולקולות קטנות יותר כמו גלוקוז - לא יכולות לעשות זאת. נדרשת מעורבות של אינסולין כדי לאפשר לגלוקוז להיכנס לתוך התאים.

כשאנחנו אוכלים אבוקדו, תאי הגוף יכולים להשתמש בשומן ובחלבון מבלי להפריש אינסולין נוסף. אולם כשאוכלים תפוח אדמה, למשל, שעשוי בעיקר מפחמימות, הוא מתפרק לגלוקוז, והגלוקוז במחזור הדם לא יכול להיכנס לתאים אם אין אינסולין זמין.

אינסולין מאפשר לגלוקוז שבמחזור הדם להיות מנוצל על ידי הגוף שלנו מתי שהוא צריך. הגלוקוז מנוצל באופן מיידי להפקת אנרגיה. אם הגוף לא צריך יותר אנרגיה, שאריות גלוקוז יועברו לכבד שם הן יאוחסנו כ"גליקוגן", שרשרת של מולקולות גלוקוז אשר נשמרות כמקור רזרבי לאנרגיה. כשמאגרי הגליקוגן מלאים ואין עוד מקום לאחסון גלוקוז, הגלוקוז נשלח מהכבד לאחסון כשומן בתאי השומן. גם פה אינסולין משחק תפקיד והוא זה שמאפשר לשומן להיכנס לתאי השומן.

בין הארוחות התהליך הוא הפוך. ייצור האינסולין פוחת מכיוון שהגוף שלנו סיים לאחסן את המזון שנאכל. כעת, ישנן רמות נמוכות של אינסולין במחזור הדם, שמהוות אינדיקציה לגוף להתחיל להשתמש במאגרים שלנו - קודם בגלוקוז ולאחר מכן בשומן שאוחסן. המאזן בין אחסון אנרגיה לשימוש באנרגיה הינו קריטי לבריאות שלנו.


תנגודת לאינסולין

למרבה הצער, הרגלי האכילה המערביים (או "הדיאטה האמריקאית הסטנדרטית") משבשים את הפעילות התקינה של האינסולין. כאשר התזונה שלנו מורכבת מפחמימות רבות, במיוחד מסוכרים ועמילנים מעובדים, אנחנו מציפים את מחזור הדם עם כמויות גבוהות של גלוקוז, איתן הגוף לא יודע להתמודד. יחד עם צריכה גבוהה של שמנים מתועשים ומעובדים, שמעולם לא היוו חלק מהתזונה האנושית, הם תורמים ליצירת תנגודת לאינסולין. כתוצאה מכך, ייצור האינסולין בגוף מזנק ועשוי לצאת משליטה.

לבסוף, תאי הגוף המוצפים שלנו הופכים לעמידים לאינסולין ומקהים את השפעתו. אבל לא קורה בו זמנית לכל תפקודי האינסולין. יכול לקרות מצב בו, למשל, תאי השומן נשארים מאד רגישים לאינסולין, מה שגורם להם להמשיך ולקבל אנרגיה, וזאת בשעה שתאים אחרים כלל לא מגיבים אליו.

בשלבים המוקדמים של תנגודת לאינסולין, רוב האנשים (והרופאים שלהם) לרוב בכלל לא מודעים למה שקורה. הלבלב עדיין מסוגל להפריש אינסולין כדי להתגבר על התנגודת הקלה לאינסולין, כלומר, הוא מפריש מספיק אינסולין כדי להכניס את האינסולין לתאים ולהוריד את רמות הסוכר בדם לרמות תקינות. הרופאים חושבים שהכל תקין בגלל שרמות הסוכר בדם תקינות. אבל, האם זה תקין? לא! נדרש הרבה אינסולין כדי להכניס את הסוכר בדם לתוך התאים.

לאורך זמן, רמות האינסולין נשארות גבוהות לא רק במהלך ומיד לאחר ארוחות, אלא גם בין ארוחות ובלילה. רמות גבוהות של אינסולין משבשות את המחזור הבריא, שאמור לשחרר שומנים לטובת יצירה של אנרגיה בין ארוחות. במקום זה, תנגודת לאינסולין שמה אותנו במצב של אחסון כל הזמן. האיזון החשוב בין שימוש לאחסון אנרגיה נעלם. אנחנו תמיד מאחסנים שומן, אפילו כשאנחנו לא אוכלים, מה שהופך אותנו לאפילו רעבים יותר. זהו מעגל אכזרי שלרוב רק הולך ומחמיר.

בעוד שאנחנו עדיין מנסים להבין את המכניזם המורכב שמסביר את התנגודת לאינסולין, אנחנו יודעים שזהו מצב בו הגוף אומר: "די! אני לא רוצה לאחסן יותר! יש לי מספיק!" התוצאה של תנגודת לאינסולין היא ברורה - זהו מצב לא בריא שנוטה להחמיר לאורך זמן, ומוביל לבסוף להשמנה, יתר לחץ דם, סוכרת ומספר רב של סיבוכים מסוכנים אחרים (מצב המכונה גם: תסמונת מטבולית).


 איך נוצרת העמידות לאינסולין?

בהתאם לידע שקיים היום נראה כי עמידות לאינסולין נובעת מצריכה קלורית גבוהה, אשר מתבססת על מזונות מעובדים, עתירים בסוכר ושומן צמחי, לצד הוצאה אנרגטית נמוכה יחסית כפי שמתואר בפירוט הבא:

  1. קליטת הסוכר לתאים נעשית באמצעות הורמון האינסולין. כאשר רמות הסוכר בדם עולות, מופרש מהלבלב אינסולין. 
  2. במצב של עודף קלורי, תאי הגוף לא צריכים סוכר (גלוקוז) נוסף ליצירת אנרגיה.
  3. תאי הגוף מתחילים לפתח עמידות/ תנגודת להורמון, כלומר הם מכניסים פחות סוכר למרות שהאינסולין מאותת להם לעשות זאת.
  4. בשלב ההתחלתי, למרות העמידות, רמות הסוכר בדם מתאזנות בעקבות הפרשה מוגברת של אינסולין מהלבלב.
  5. עם הזמן העמידות הולכת ומתגברת והלבלב לא מצליח לפצות ולהפריש מספיק אינסולין.
  6. רמות הסוכר מתחילות לטפס עד להתפתחות של סוכרת.

כתבות נוספות בבלוג

תכנית איזון

מיכל חבושה
5.4.2022

מדוע חשוב להתחיל דיאטה קטוגנית בליווי מקצועי

ד"ר מריאלה גלאנט
3.2.2022